רפת החוברת
מאבקה של סילביה מרפת אורים
יוסי מלול - משק הבקר והחלב
hmb-malul@icba.org.il
כנגד כל הסיכויים
זהו סיפור מופלא של רפת שכבר נגזר דינה לצאת מחצר הקיבוץ ולעבור לאתר אחר. במלחמה אישית נחושה ומלאת הפתעות, הצליחה סילביה גרין, מנהלת הרפת, לשנות כוון ולהביא להחלטה על הישארותה של הרפת באורים - כיום אין אחד שמצטער על ההחלטה
רפת עייפה שהרימה ידיים
בתקופת הרפורמה הייתה תנועה של רפתות לצאת מהבית ולעבור למקום "טוב יותר". השיקולים היו כלכליים בעיקרם, אך הצטרפו להם גם מחסור בצוות מקומי, רווחיות צנועה, עייפות מהרפת, קרבה למגורים ולמוסדות ציבור. כך היה גם בקיבוץ אורים שהרפת שבו הייתה ישנה מאוד, תוצאות כלכליות נמוכות וכדי לעמוד בדרישות הסביבה, היה צורך בהשקעות גדולות. גם הצוות קרטע מאוד ואנדי, שריכז את הרפת בתקופה זו, אף הכין ביחד עם הנהלת המשק תכניות לאחד אותה עם אחת מרפתות מהסביבה. סילביה נולדה בארגנטינה, התחתנה בגיל 81 וב-8791 עלתה לארץ מתוך ציונות והישר לקיבוץ מגידו, ושם נולדה בתה הבכורה. בת נוספת נולדה לבני הזוג בנס ציונה. בגיל 42 נהרג אישה במלחמת לבנון הראשונה
צמחייה פרחונית בכל רחבי הרפת
והכירו לה את פיטר האנגלי מקיבוץ אורים. וכך בשנת 5891 פתחה חיים חדשים בקיבוץ הדרומי וכיום יש להם גם 2 ילדים משותפים.
אסור לטעות במראה של סילביה, קטנה, מבטה צנוע, קולה שקט, אך היא תוססת עד מאוד ומלאת רעיונות יצירתיים
נחושה וממוקדת
אסור לטעות במראה של סילביה, קטנה, מבטה צנוע, קולה שקט, אך היא תוססת עד מאוד ומלאת רעיונות יצירתיים: "אני הייתי חברת צוות וביקשתי להחליף את אנדי, המרכז שעזב. אמרו לי שאני טובה למספר 2, הודעתי שאני יוצאת מהרפת ועבדתי במפעל. יואל זינגר, הרפתן הנצחי, נקרא שוב להחליף את מרכז הרפת ואני יצאתי ללימודי תעשייה וניהול ברופין. כשסיימתי את הלימודים קיבלתי קריאה מיואל
סילביה ליד היונקייה שהייתה הרפת הראשונה
יוני 0102
משק הבקר והחלב 643
81